הא"ב של שביל ישראל – הדרך

למען אלו ששוקלים לבצע את השביל, או חלקים ממנו, סיכמתי את הרשמים והלקחים שהיו לנו בא"ב של השביל:

אוכל

סגנון הטיול בו בחרנו (הסעה לתחילת המסלול בבוקר ואיסוף אחרי הצהריים) לא דרש מאיתנו לשאת עלינו כמות משמעותית של אוכל. נהגנו לאכול ארוחת בוקר עם הרבה חלבונים ופחמימות ולאכול ארוחת ערב עשירה במלון או במסעדה. אני לקחתי עימי תמרים ממולאים באגוזים, 2-3 חטיפי אנרגיה ו – 2-3 קלמנטינות.

ביגוד

הפריט החשוב ביותר הוא נעליים. במשך שנתיים התאמנתי בנעלי הרים כדי שיתאימו לרגלי והתעלמתי מהשחיקה שחלה בהם. שילמתי על כך ביוקר (ר’ יבלות). נאלצתי לעבור לנעליים חדשות ונדרשו מספר שבועות של יבלות עד שהרגלים הסתגלו אליהן. מומלץ להתחיל להתאמן בנעלי הרים חדשות כשלושה חודשים לפני תחילת המסע.

הביגוד כלל מכנסי הליכה ארוכים ודקים, גופיית דרייפיט עם שרוולים ארוכים וכובע עם שוליים רחבים. ביגוד זה הגן עלי מהשמש וגם מסריטות, עקיצות ופצעים.

גשם

ביום הכיפורים היה כהן גדול "מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון…יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו…אל תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" (התלמוד הבבלי).

שנת המסע (תשפ"ה) הייתה שנת בצורת קשה ואני תקווה שלא תפילותיי גרמו לה. לאורך כל המסע סבלנו מגשם במשך יומיים בלבד אך שני הימים הספיקו כדי להבין את עוצמת תפילת עוברי הדרכים. הפעם הראשונה הייתה בין דביר לתל קשת וההתבוססות בבוץ גרמה לנו להפסיק בצומת בית קמה. הפעם השנייה הייתה בירידה מהר תבור שבשל הגשם הפכה למסוכנת ביותר ולקח לנו למעלה מ-45 דקות לסיים קטע הליכה של פחות מקילומטר.

מומלץ שלא לצאת ביום שבו יש צפי של למעלה מ – 30% לגשם. מעבר לחוויה הלא נעימה ישנו בכך גם סיכון לא מבוטל.

דילוג על מקטעים

קיבלנו החלטה בתחילת המסע שלא לדלג על שום מקטע של השביל. יתכן והיינו יותר מדי מקובעים. לעתים תוואי השביל סוטה מהמסלול ההגיוני (כמו במקטע 48 מצומת ציחור לנחל ברק בו המסלול סוטה כשני קילומטרים מהתוואי ההגיוני כדי להגיע לחניון לילה). ישנם גם מקטעים חסרי חן וייחוד (כמו מקטע 49 מצומת שיזפון לצומת ציחור שנמשך, ברובו, בשולי כביש 40). מי שמגיע בעיקר בשל היופי הגנוז ברובו המוחלט של השביל יכול להרשות לעצמו להחמיץ מספר מקטעים ללא כל נקיפות מצפון.

הפסקות

הדבקות שלנו במטרה גרמה לנו להמעיט בהפסקות למעט הפסקות מעטות של 2-3 דקות בכל פעם. למי שהכושר הגופני מאפשר לו מומלץ הדבר מאחר שהפסקות ארוכות פוגעות בקצב ההתקדמות.

ויסות כוחות

ההליכה במשך יומיים בלבד בשבוע אפשרה לנו כל פעם להתאושש גופנית ולהתאושש מיבלות ושרירים מתוחים. בהליכה עצמה השתדלנו ללכת בצורה מדודה עם קצב הליכה של בין 3 ל – 5 ק"מ בשעה בתלות בתנאי השטח. דבר זה אפשר לנו לסיים בימים מסוימים שני מקטעים ברצף ולגמוע, בימים מסוימים, יותר מ – 40 ק"מ.

נקודת החולשה שלי הייתה כוח פריצה נמוך יחסית כך שאת העליות עשיתי בהליכה איטית ומפותלת (כשתנאי השטח אפשרו זאת). כשפעם אחת "מתחתי" את כוחותיי מעבר למידה הנכונה שילמתי על כך בבחילה והקאות. למדתי להקשיב לגופי ולהטיל עליו רק מה שביכולתו לשאת.

זמן

בקטע הראשון שעשינו (אילת הרי יהורם) שגיתי קשות בתכנון הזמן כשהנחתי שנוכל לסיים את הקטע בפחות מ-4 שעות. התחלנו את הקטע ב-1430 וב-1730 הבנו שלא נוכל לסיים את הקטע לפי רדת החשיכה. למזלנו הייתה לנו אפשרות לצאת ממסלול השביל ולהגיע תוך כשעה לכביש 12 אליו הגענו בחשיכה מוחלטת. יותר לא היו לנו שגיאות שכאלו גם כי כבר הייתה לנו הבנה בקצב ההתקדמות הצפוי וגם בגלל שלקחנו שולי ביטחון לעיכובים בשל מקטעים אתגריים ובשל טעויות ניווט.

יחד עם זאת, ייתכן שכן עמדנו לעשות טעות נוספת ונחסמנו על ידי פקח שמורות הטבע. שכצעדנו בקטע מנחל חווה לחוד עקב הגענו לעין עקב בשעה 1600 ונותרה לנו כשעה לפני שקיעת החמה. הערכנו שהזמן יספיק לעלייה ולירידה מחוד עקב אבל נתקלנו בפקח נחוש שחסם את דרכנו פיזית ממש ואיים להזעיק מסוק משטרתי… למחרת בבוקר אכן סיימנו את הקטע בפחות משעה אבל הירידה מחוד עקב הבהירה לי שהפקח צדק בסירובו לאפשר לנו לקחת את הסיכון.

השתדלנו לצאת לפני השעה שבע ולצעוד עד לפני השקיעה. בימי שישי הוגבלנו גם בצורך להגיע לבית לפני כניסת שבת. במהלך שעון החורף מגבלות הזמן צמצמו לנו את שעות ההליכה לעיתים ל – 4-5 שעות ביום. ככל שהתקדמנו צפונה נזקקנו לזמן קצר יותר כדי להגיע לנקודת ההתחלה. לאחר דצמבר נהנינו גם מהתארכות שעות היום. המעבר לשעון הקיץ גרם לנו לתחושת של עודף זמן…

חברים לדרך

בקילומטר הראשון של המסע שלנו שהחל באילת פגשנו שני צועדים שירדו לאילת וסיפרו לנו שזהו הקילומטר האחרון שלהם בשביל. זה היה כנראה "מזל של מתחילים" מאחר ואלו היו הצועדים הראשונים וגם האחרונים שפגשנו בשביל שמטרתם הייתה לסיים את כולו. פגשנו מדי פעם צועדים שעשו מקטע בודד או 2-3 מקטעים. היינו נוהגים לעצור ולשוחח עם מי שפגשנו גם כדי לקבל מהם עצות ומידע ביחס לקטעים שהם השלימו. למעט קבוצות גדולות בהם פגשנו במסלולים פופולריים (כמו במכתש רמון וואדי עמוד) או כשצעדנו בקטעים עירוניים (כמו ירושלים ותל-אביב) לא פגשנו יותר מ-10 ל-20 איש ביום ופעמים רבות אפילו פחות מכך.

שמענו רבות על "מלאכי השביל" אך לא פגשנו אותם במהלך הדרך (למען האמת, גם לא ממש חיפשנו אותם…). בשני מקומות מצאנו "נקודות חיבוק" למטיילי השביל: בספיר חיכה לנו מיכל מים קרים ובכפר חסידים חיכתה לנו סוכת מנוחה עם שתיה קרה. זאת שבכפר חסידים היוותה ניגוד מושלם לקיבוץ יגור בו עברנו זמן קצר לפני כן ולא מצאנו בו ולו סימון אחד של שביל ישראל (מה שגרם לנו להרגיש לא רצויים…).

את הפסיפס האנושי שמרכיב את החברה הישראלית ראינו לא רק בניגוד שבין כפר חסידים לקיבוץ יגור. היו מטיילים שעצרו לשיחה איתנו במאור פנים והיו כאלו שחלפו על פנינו אפילו בלי לענות על ברכת השלום. היו נהגי ג'יפים שעצרו לידינו והתעניינו אם אנו צריכים מים או עזרה אחרת והיו כאלו שאפילו לא זרקו לכווננו מבט. היו נהגי אופנועי שטח שהאטו כשעברו לידינו בכדי שלא ליצור ענן של אבק והיו כאלו שעברו במהירות בקרבה מסוכנת והתיזו עלינו שברי אבנים. עם ישראל חי!

טעויות ניווט

סימון השביל אינו מושלם (ר' סימונים וניווט) מה שגרם מדי פעם לטעויות ניווט. לא נלחצנו מדי מטעויות אלא חתרנו להתקדם ולחזור לתוואי השביל בהמשך (כשהדבר לא היה כרוך בסיכון) או פשוט לחזור כמה מאות מטרים בכדי לגלות את הטעות. בתכנון כמות שעות ההליכה מומלץ לקחת תמיד מקדם של כשעה כפיצוי אפשרי לטעויות ניווט.

יבלות

בחודשיים הראשונים סבלתי מיבלות שנגרמו תחילה מנעליים שחוקות (ר’ ביגוד) ולאחר מכן בשל הסתגלות לנעליים חדשות. בצעידה עצמה היבלות נסבלות לאחר מאות המטרים הראשונים ורק בסוף הצעידה מרגישים בכאבים בכל פסיעה. רופאת העור שלי שהופתעה מחומרת היבלות ("אני רואה יבלות שכאלו רק בטירונות חי"ר"…) ויעצה לי לעשות אמבטיות של מים חמים מדי ערב. הדבר אכן זירז את החלמת היבלות.

כושר גופני

יש להגיע בכושר גופני המאפשר לסיים לפחות 25 ק"מ ליום בהליכה לא אתגרית. כושר גופני ברמה שכזאת יאפשר להשלים 15 ק"מ בהליכה אתגרית. ישנם מקטעים שחייבים להשלים אותם ברצף (כמו נחל עפרן – אורון) המחייבים כושר גופני שכזה.

לינה

ישנם אלו שלנים בחניוני הלילה הפזורים לאורך השביל. הדבר מחייב היערכות הכוללת נשיאת מטען רב. אנחנו העדפנו לישון בבתי מלון ובתי אירוח דבר שחייב אותנו להקפצות ואיסוף בתחילת ובסוף מקטעים (ר’ תחבורה).

מקטעים מועדפים

בחרתי את 12 המקטעים המועדפים עלי (מצפון לדרום):

1. מקטע 3, תל חי – מצודת כח: להתחיל ולסיים בשתי נקודות ציון של מלחמת 100 השנים שלנו לכיבוש הארץ. תצפית נהדרת לעמק החולה, רמת הגולן וסבא חרמון. סוכריה אמיתית בסוף המסלול: קניון נחל קדש
2. מקטע 9, מגדל – חוות כינרת: הטיפוס להר ארבל, טיילת יער שווייץ הצופה על הכנרת
3. מקטע 14, יגור – נחל אורן: "ההר הירוק כל ימות השנה", נחל חיק, הר שוקף, נחל אורן
4. מקטע 20, תל אביב – תל אפק: משפך הירקון ועד למקורות הירקון, יציאה מהמרכז האורבני הצפוף אל סוואנה מפתיעה של קני סוף וסיום בתל אפק על המעיינות ובריכות המים הרבים שבו.
5. מקטע 23, לטרון – צובה: מצודת לטרון, נחל בורמה, נחל כסלון, יער הקדושים וצובה עם תצפית נהדרת על ירושלים
6. מקטע 34, מצדה – עין בוקק: מצדה מהצד הדרומי הפחות מוכר אך היותר מרשים, נחל מצדה, תצפית ים המלח, נחל מור
7. מקטע 37, נחל תמר – נחל עקרבים: נחל תמר, נחל צפית, המכתש הקטן
8. מקטע 39, אורון – נחל עפרן: הליכה מאתגרת לאורך ה"כרבולת" של המכתש הגדול וירידה לא פחות מאתגרת בנחל עפרן. ללא ספק המקטע היותר מאתגר של השביל
9. מקטע 42, נחל חווה – מצפה רמון: נחל חווה עם הסדקים הגיאולוגיים והגבים הייחודיים, תצפית ייחודית למכתש רמון
10. מקטע 44, נחל גוונים – גב חולית: הר סהרונים. שער רמון. פרסת נקרות. כרבולת חרירים. נחל גלד. גב חולית.
11. מקטע 48, נחל ברק – צומת ציחור: קניון ברק. רמת ברק. קניון ורדית. נחל פארן ונחל ציחור
12. מקטע 56, הר יהורם – אילת: מקטע שיש בו הכול: קניונים, תצפיות מרהיבות, הרים וסלעים במגוון צבעים והים האדום

ניווט

השתמשנו באוגדן המפות של שביל ישראל של החברה להגנת הטבע. המפות נוחות מאוד לנשיאה ומספקות תמונה סבירה של השטח. במספר מקרים גילינו אי דיוקים במפות דבר שחייב אותנו להשתמש באפליקציות ניווט שעיכבו אותנו ו"זללו" את הסוללות של הטלפונים הניידים. אי הדיוקים נבעו משינוי תנאי השטח (כמו במקטע 31 שבין ערד להר עמשא שבו רכבי הבדואים סללו אין סוף נתיבים במישור המדברי) וחלק בטעויות של עורכי המפה (כמו במקטע 25 שבין מצפה מודיעין לתל אפק).

סימוני דרך

בכ-80% משביל ישראל הסימון של השביל הוא מצוין ומוביל אותך בבטחה במסלול הנכון. הבעיה היא ב-20% מהמקרים בהם אתה מגיע להסתעפות שבילים וצריך לנחש את הפניה הנכונה. ניכרת אי אחידות במאמצי הסימונים, בקטעים מסוימים אתה הולך בערוץ ואדי שלא מאפשר לך סטיה ממנו ומוצא סימונים על כל צעד ושעל ובקטעים אחרים אתה נמצא במישור בלי תוואי דרך ברורים ולא מוצא סימון לאורך מאות מטרים. בסופו של דבר, יש לקחת בחשבון שאי הסימון המושלם יגרום לטעויות ולהביא אותן בחשבון כחלק מההליכה בשביל (ר’ טעויות).

עבירות

לא גילינו בעיות מהותיות בתנאי העבירות בשטח. אכן היו קטעים מאתגרים שדרשו זהירות רבה אבל הם כללו בדרך כלל מעקות, סולמות, יתדות וחבלים שאפשרו לעבור אותה בבטחה. כמובן שהיו קטעים שקיווינו לעוד יתד ועוד מעקה אבל השביל מספק תנאי עבירות שמאפשרים גם לילדים צעירים וגם לבעלי כישורים גופניים לא גבוהים לצלוח אותם. מאוד הערכנו את העבודה שהושקעה בעבירות השביל במקטעים מסוימים. כך היה כשהגענו לעין שביב (מקטע 41) וגילינו בו חורשה ענקית באמצע המדבר של צמחיה סבוכה של עצי צפצפת הפרת וקני סוף. החורשה הייתה לא עבירה אלמלא העבודה העצומה שהושקעה בפריצת השביל שדורש בוודאי השקעה מתמדת בשימורו. כך יכולנו להנות מחוויה של הליכה בתנאי סוואנה באמצע מדבר צחיח.

פציעות

בעת תכנון ההליכה בשביל החרדה הגדולה שלי הייתה מפני פציעות. ממספר רב של אנשים שמעתי על פציעות קשות שמנעו את ההמשך. בשל כך הקפדתי על כיסוי כמעט מלא של כל חלקי הגוף (ר’ ביגוד) בכדי להימנע מסריטות ופצעים שיתפתחו להיות דלקתיים והשתדלתי להפגין זהירות בקטעי הליכה מאתגרים.

אבל לא צריך יותר משניה אחת של חוסר ריכוז. הראשונה הייתה במקטע 44 (גב חולית – נחל גוונים). לאחר סיום העלייה מנחל מעוק נחשף מולנו המראה הצבעוני ומלא ההוד וההדר של בקעת ארדון ומזרח מכתש רמון. נפעמתי מהנוף ופספסתי בליטת קרקע קטנה. נפלתי עם הידיים קדימה אך הידיים לא מנעו מהסנטר והברכיים להיחבט בקרקע הטרשית. למזלי כפות הידיים ספגו את רוב עוצמת הנפילה ולכן רק סבלתי מפציעות קלות יחסית ומכאבים בסנטר, בכפות הידיים ובברכיים שנמשכו מספר שבועות.

בפעם השנייה של חוסר תשומת לב הייתי פחות בר מזל. במקטע 33 עלינו ממצדה לכיוון נחל ענבה. בשטח מישורי הסטתי לשנייה את המבט מתוואי ההליכה ומעדתי. הפעם לא הספקתי לבלום את הנפילה והחזה שלי ספג מהלומה קשה שגרמה לשתי צלעות להישבר. למזלי שבירת שתי הצלעות לא מנעה ממני להמשיך במסלול באותו היום ובשבועות הבאים מאחר שהיא לא פגעה במערכת הנשימה ומאחר שממילא לא נשאתי ציוד רב (ר’ ציוד). נפילה זאת גרמה לי להכפיל את הזהירות שלי בהמשך המסלול ולהקפיד בהקפדת יתר על כל צעד וצעד. בכל קטע מאתגר הייתי לוחש לעצמי "you do not have any ribs to spare”. בלשון הזן בודהיזם הייתי מרוכז כל הזמן "בכאן ובעכשיו", בכל צעד וצעד. מאחר שביום ממוצע צעדנו כ-50,000 צעדים היו לי בכל יום 50,000 רגעי ריכוז. ללא ספק אימון מנטלי נהדר בריכוז ובשליטה עצמית!

זהירות היתר שהפגנתי מאז העלייה ממצדה הוכיחה את עצמה וגם כשמעדתי מדי פעם הייתי מספיק דרוך כדי להימנע מפציעות משמעותיות.

ציוד

צמצמנו בציוד שנשאנו ככל שיכולנו. מעבר למים (ר' סעיף שתיה) ומעט אוכל (ר’ אוכל) היו בתרמיל שכמיות למקרה גשם, פנס למקרה שנתקע בחשיכה, תיק עזרה ראשונה ומטען נייד לטלפון. לאחר מספר שבועות ושיחה עם מספר צועדים השתמשתי במקל הליכה (רק אחד) שסייע לי מאוד בעליות וייצב אותי בירידות ומקטעים מאתגרים.

קיצורי דרך

לא סטינו מנתיב ההליכה כעיקרון. קיצורי הדרך היחידים שהרשנו לעצמנו היו בערוצי נחל רחבים (כמו נחל ברק) שבהם "חתכנו" את הסיבובים וקיצרנו את המסלול בכמה מאות מטרים.

רגעי שבירה

רגעי השבירה היחידים היו בימי הגשם המועטים אותם חווינו (ר’ גשם). לא הרגשנו נקודות שבירה נוספות במהלך המסלול. כשהמטרה ברורה ובהשגת יד אין כל סיבה לרגעי שבירה.

שתיה

דוד נסע על גבו שלוקר של 3 ליטר מים ועוד שני בקבוקים של 1.5 ליטר. אני נשאתי 3 בקבוקים של 1.5 ליטר. בשום שלב לא הרגשנו שכמות המים לא מספקת. כשיצאנו מדרום הארץ הרשינו לעצמנו להפחית בכמויות המים שנשאנו בשל נקודות רבות בהן יכלנו להשיג מי שתיה.

תחבורה

כאמור בהקדמה הוקפצנו לתחילת כל מקטע ומסופו – ללא ספק פינוק אמיתי. יחד עם זאת, ישנן חמש נקודות בדרום הארץ הדורשות הקפצה ואיסוף ברכב 4X4: באר מילחן, גב חולית, נחל חווה, עין עקב ונחל עפרן. לא כל בעל רכב 4X4 יכול להגיע למקומות אלו מאחר וההגעה אליהם כרוכה בניווט מורכב ובתוואי דרך שמשתנים תדירות בשל שיטפונות. יש צורך בנהג המכיר היטב את השטח. בבאר מילחן ובגב חולית היו אלו מדריכי טיולים מקומיים ובנחל חווה, עין עקב ונחל עפרן היה זה בדואי תושב האזור.